פרשת ואתחנן - חס"ה לשבת

מה ביקש המלך מבנו שעז רצונו היה לצאת למסע בעולם? את מי פגשו שני בחורי ישיבת ראדין בעת שאיבדו דרכם מחוץ ליישוב? ומה ראוי לעשות בשבת נחמו? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת ואתחנן

יום רביעי ח׳ אב תשפ"ו | 22.07.2026 | 13:15

חידוש

שבת נחמו

לאחר יום תשעה באב אנחנו מקבלים תנחומים ויום ט"ו באב הוא יום השביעי של יום תשעה באב שהוא יום השביעי של תשלום ימי האבילות ואז אנו קמים, ולכן הוא יום טוב, ומאז מתחיל בחינת התיקון של השנה ההיא, ולכן אמרו חז"ל מיום ט"ו באב דלא מוסיף יסיף כי מאז אנו מתחילים להקים את המלכות מהעפר ולהעלותה אל דודה בחדש אלול כמו שדרשו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול.

ונהגו לעשות שבת זו אחר ט' באב הנקראת שבת נחמו כיום טוב שהוא יום נחמה, ואף על פי שאינו יום טוב עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת כיום טוב, וכל השמח בו זוכה בנחמת בית המקדש, כמו שנאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

לאחר יום תשעה באב אנחנו מקבלים תנחומים ויום ט"ו באב הוא יום השביעי של יום תשעה באב שהוא יום השביעי של תשלום ימי האבילות ואז אנו קמים, ולכן הוא יום טוב, ומאז מתחיל בחינת התיקון של השנה ההיא, ולכן אמרו חז"ל מיום ט"ו באב דלא מוסיף יסיף כי מאז אנו מתחילים להקים את המלכות מהעפר ולהעלותה אל דודה בחדש אלול כמו שדרשו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול.

ונהגו לעשות שבת זו אחר ט' באב הנקראת שבת נחמו כיום טוב שהוא יום נחמה, ואף על פי שאינו יום טוב עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת כיום טוב, וכל השמח בו זוכה בנחמת בית המקדש, כמו שנאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (ד, ל)

בפסוקים אלו רואים אנו כמה גדולים ורבים רחמיו של הבורא על עמו ישראל, וכמה גדולה אהבתו לבניו! שהנה לאחר כל האזהרות מפני החטאים והעונשים הצפויים לעוברי רצונו, ה' יתברך מזכיר לעמו, שאף אם ייענשו ויתרחקו מעימו, עדיין פתוחה לפניהם הדרך לשוב אליו ולשמוע בקולו.

בספר מנחה בלולה מבוארים הדברים במשל נפלא. מעשה בבן מלך שפנה אל אביו ביום מן הימים, שברצונו לראות עולם ולפתוח את אפיקיו אל מקומות רחוקים וזרים. "אפליג בים", תאר את תוכניותיו כשעיניו בורקות, "אקח עימי סחורה בכמות גדולה, אסע ואמכור אותה ברחבי העולם, ואהיה עשיר גדול". "הו, בני", ניסה המלך למתן את התלהבותו, "דע לך שלא הכל זוהר כל כך... מסע בים הוא מסע מסוכן ביותר, הים נראה לך לפעמים כחבר, אבל לפעמים רבות מאד מתגלה הוא בבוגדנותו..." "גם שודדים נמצאים בים, וביבשה אנשי דמים ומרמה, חזור בך בני". אך המילים נפלו על אזנים אטומות. הבן היה נחוש בדעתו לנסוע, ויהי מה. לבסוף אמר לו המלך "רואה אני כי אינך רוצה לשמוע בקולי, לך אפוא, ועשה ככל שיעלה על דעתך, אינני מברך אותך שתצליח... אבל דבר אחד אבקש ממך, כשהשטויות שאתה בוחר לעשות יתנקמו בך, ואתה תענש חמורות עליהן, אנא ממך, אל תתבייש לבוא אלי ולבקש ממני סליחה, אל תתבייש לחזור אלי ולבקש ממני עזרה, אני מבטיח לך שאעזור לך!...".

זהו מה שאומר כאן הקב"ה לכנסת ישראל, כשיהיה צר לכם, וכל הדברים הללו ימצאוכם באחרית הימים, אנא מכם, אל תתנו לבושה מפני להמשיך ולהרחיק אתכם ממני! שובו אלי, בקשו את סליחתי, ואני אעזור לכם ואשוב אליכם.

סיפור

"וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי" (ד, י)

בספר עונג לשולחן שבת, מביא מעשה נפלא. אף שצום שבעה עשר בתמוז, לא פסח על הישיבה הקדושה בראדין, בהיכל הישיבה בעיירה הליטאית "ראדין" ישבו הבחורים תלמידי הישיבה הקדושה ושקדו על תלמודם בהתמדה, למרות הצום והשרב הכבד, משתדלים לבל יסורו לרגע קט מדברי התורה הקדושה, על אף שהפעם קשה הדבר שבעתיים, עקב הצום והחום המעיק ההולך וגובר בתוך היכל הישיבה הצפוף גם ככה.

שניים מהתלמידים לא עמדו בקושי, הם אחזו בעיצומה של סוגיה קשה ומורכבת הדורשת ליבון מעמיק ומרוכז. החום והצום המתיש עשו את שלהם, הם איבדו כל כיוון בין כותלי הישיבה ולפיכך החליטו לצאת קצת לאויר הצח, לנשום אויר מלוא ראותיהם שיספק אנרגיה להמשך לימודם, וכמו שאמרו חז"ל (מגילה כח:) שמעתא בעא צילותא.

יצאו השניים אל מחוץ לכותלי הישיבה בהליכה רגלית, כשהם משוחחים ומלבנים יחדיו את הטעון ליבון. אט אט הרחיקו לכת עד שלא הרגישו עד כמה הרחיקו, והמשיכו לצעוד בין השטחים החקלאיים שדות מוריקים מחוץ ליישוב.

לפתע שמעו קול בלתי מוכר הקורא להם לשלום, הם פנו לעבר הקול הקורא להם, לתדהמתם, היה זה הגוי שהשדה אשר בו הילכו נמצאת בבעלותו. הם השיבו לו לשלום, והתכוננו לשנות את כיוון הליכתם ולחזור מיד לעיירה. ואז, ללא הודעה מוקדמת שאל אותם הגוי שאלה אשר השאירה אותם מופתעים, "איך מרגיש ישראל מאיר?"

השניים לא האמינו למשמע אזניהם, גוי זר שואל לשלום רבם הנערץ רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים" מראדין, ועוד מעיז לבטא את שמו הפרטי כמי שמכירו מאז ומעולם... הגוי שהבחין בארשת ההפתעה שעל פניהם, הבין שהוא חייב להעניק להם הסבר על פשר שאלתו התמוהה.

"בוודאי מעוניינים אתם לדעת כיצד מכיר אני את רבכם ואף יודע את שמו, הסכיתו ושמעו", והשניים כיבדוהו והאזינו לסיפורו, "ברשותי יש שדות מוריקים, צאן ובקר אשר מידי יום מטפל אני בהם. מידי בוקר עם עלות השחר יוצא אני מביתי לכאן ומתחיל לעבד את השדות שברשותי. יום אחד כאשר התקרבתי לשדה שמעתי מכיוון היער הסמוך קולות מוזרים שנדמו כיללות של זאב, פחדתי וחששתי שהזאב עלול לחדור לעבר דיר הצאן שברשותי. לא השתהיתי, תפסתי מקל ורצתי לכיוון הקולות בכדי להבריח את ה"זאב" מהמקום לפני שיהיה מאוחר.

התקרבתי יותר ויותר לעומק היער, ואז השתוממתי להיווכח שאין אלו קולות של זאב, היו אלו קולות אנושיים של אדם בשר ודם השוכב על אדמת היער וממרר בבכי... לאחר שנרגעתי מהמחזה שהתגלה לנגד עיני, ניגשתי קרוב אל אותו אדם לראות האם זקוק הוא לעזרה. ביקשתי ממנו שיסביר לי מה הוא מחפש כאן ביער, ועל מה ולמה הוא ממרר בבכי רם כל כך?!

אותו אדם קם ונעמד על רגליו, והנה לעיני נגלתה דמות של חזות יהודית. היה זה יהודי מבוגר בעל זקן ופאות, עיניו אדומות מבכי, וכך אמר לי, "בבקשה ממך, מחול לי על שהפרעתי לך. שמי הוא 'ישראל מאיר' ואני גר כאן בעיירה ראדין הסמוכה. ואם תשאל על פשר בכיי, ובכן, לאחרונה הדפסתי ספר שמסביר את ההלכות של היהדות כדי להקל על בני עמי בלימוד ההלכות וקיומן, ולכן באתי לכאן להתפלל ולבקש מבוראי, שהספר אשר יצא מתחת ידי, לא יגרום מכשול חס ושלום לאף יהודי, ושבני האדם לא יטעו בהבנת ההלכה ובקיומה חס ושלום"...

הגוי סיפר את סיפורו בפני הבחורים הנדהמים, כשהוא מפטיר, "עד היום אני אחוז התפעלות מרבכם הנערץ, עד כמה אדם מסוגל לדאוג עבור עמו".

היה זה עם סיום הדפסת ספרו הגדול של ר' ישראל מאיר מראדין ה"משנה ברורה", שבמשך עשרות שנים עמל ויגע על חיבורו על מנת להקנות את ההלכה הברורה והצרופה לכלל ישראל. החפץ חיים ידע את הסוד הגדול, רק על ידי תפילות תחינות ובקשות בין האדם לבין קונו, אפשר לפעול להשלמת המטרה, כדי שעם ישראל יצעד על פי ההלכה ושלא יגרמו שום מכשולים חס וחלילה.

לאחר תפילה שכזו, אין פלא שהספר "משנה ברורה", הוא כיום ספר היסוד בהלכה המקובל והנפוץ ביותר בקרב עם ישראל.

השניים נפרדו מן הגוי לשלום, כשהם מודים לו על סיפורו הנפלא וחזרו חזרה לישיבה. אותו יום למדו שיעור מוסר נפלא על רבם הנערץ ועל מה שניתן ללמוד ממנו, אהבת ישראל תמימה וכח תפילה חזקה, מתנות נפלאות קיבלו ביום המיוחד יום שבעה עשר בתמוז.

הלכה

שבת נחמו

א. מנהג אנשי מעשה לספר שערות ראשם בערב שבת נחמו.

ב. ראוי להתענג בשבת נחמו יותר משאר שבתות השנה ומצוה לעשותו כיו"ט.

יום טו' באב

א. יום ט"ו באב הוא ארבעים יום קודם כ"ה באלול שהוא יום בריאת העולם, ובאותו יום הכריזו בשמים על בריאת העולם, ולכן ירבה בתשובה ומעשים טובים מכאן ואילך כי אור ימים הנוראים מבצבצים ובאים. וכבר אמרו (עמוס ג, ח) "אריה שאג מי לא יירא" וחודש אב מזלו אריה.

ב. יזהר להוסיף בתורה מיום ט"ו ואילך, ובפרט בלילות כי מעתה הלילות נעשות ארוכות, ואמרו חז"ל מאן דמוסיף מוסיפים לו.

ג. ביום כ' לחודש אב עושים התרת נדרים שהוא ארבעים יום קודם ר"ה, וטוב לעשות התרה בעשרה. ונהגו עוד לעשות התרה בער"ח אלול שהוא ארבעים יום קודם יום הכיפורים, ומנהג יפה הוא כדי שיוּתַר לו נזיפה ונדוי בבי"ד של מעלה. ויזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב נזיפה או נידוי בבי"ד של מעלה, כדי שתהיה תפילתו נשמעת בר"ה וביוהכ"פ.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!